הזמן ומרדפו – ג'סטין גו
הוצאת פן-ספרי חמד- ידיעות אחרונות, 528
עמ'
סמוך לסיום לימודיו באוניברסיטה מקבל
טריסטן קמפבל מכתב הנמסר לו בדירתו בסן פרנסיסקו על ידי שליח מיוחד. במכתב מופיע
מידע העשוי לשנות את חייו של טריסטן מן הקצה אל הקצה בצירוף מספר הטלפון של מר
ג"פ פריצ'רד, פרקליט ממשרד עורכי דין לונדוני. פריצ'רד מגולל סיפורו של מטפס
הרים אנגלי בשם אשלי וולסינגהם, אשר נספה בשנת 1924 במהלך ניסיון לכבוש את פסגת הר
האוורסט. וולסינגהם הוריש את הונו לאהובתו לשעבר, אימוג'ן סומז-אנדרסון, אולם
העיזבון מעולם לא נדרש. מידע חדש מצביע על כך שיתכן שטריסטן הוא היורש החוקי, אך
לרשותו עומדים פחות מחודשיים להמציא את המסמכים הדרושים להוכחת מעמדו כיורש
טריסטן יוצא למסע ברחבי אירופה כדי
לנסות ולאתר רמזים שיוכיחו את הקשר המשפחתי שלו לאימוג'ן. לונדון, פריז, ברלין,
שבדיה, איסלנד. תחנות רכבת ושדות תעופה. ברים מבודדים, ופינות שכוחות אל ברחבי
היבשת. אנשים שהוא פוגש, בתים ישנים עם עליות גג וארגזים ישנים המכילים מסמכים
וחפצים נשכחים. ספריות וארכיונים. טריסטן חווה את אירופה כפי שמעולם לא חווינו
אותה. ומה דוחף אותו להמשיך במירוץ כמעט חסר התכלית הזה? על פניו, סכומי הכסף
העצומים של הירושה. אלא, שמהר מאד מתברר שלא הרצון לזכות בכסף מוליך אותו למרדף
ברחבי אירופה.
טריסטן מחפש את הסיפור שמאחורי האהבה
הגדולה, ומאחורי הירושה המסתורית. הוא מבקש לחבר את הנקודות לתמונה אחת ברורה. אבל
ככל שהוא מצליח לאסוף רמזים, התמונה הכוללת חומקת ממנו.
לאט לאט אנו הקוראים מתחילים להבין,
שאלו בעצם החיים של כל אחד מאיתנו. מורכבים מהרבה פרטים קטנים, לא מהדברים
הגדולים. אבל לעולם איננו מקבלים באמת את התמונה הכוללת של חיינו שלנו, או של כל
אדם אחר שהכרנו או אהבנו.
המאמץ של טריסטן להקים לחיים את צמד
האוהבים, לחפש עדויות לעצם היותם, הרי הוא הניסיון של כל אחד מאיתנו להשאיר עדויות
מחייו שלו, ממי שהוא, כי אנחנו לא יכולים לשאת את המחשבה על כך שזכרנו יאבד בחשכת
הזמן.
"אי אפשר לחיות בלי סכנה. הסכנה
קיימת תמיד – החשש מבזבוז החיים, מעשרות שנים של ישיבה מול מכתבה, ממוות עלוב
וגלמוד במיטת בית חולים. היו שוטים שהסבו את מבטם הצידה והעמידו פנים שהם חסינים,
ואחרים הלכו לחפש את מעיין החיים, את מקור נביעתם. אין לזה שם, אפשר לקרוא לזה
מאמץ, או מאבק, או לתת לזה שם. זה משהו לא חיוני שכל אדם צריך. משהו שכל אדם רוצה
בלי שום סיבה נראית לעין. זו לא תשוקה חייתית. זו תשוקה שנובעת לא מהגוף, אלא מתוך
הנשמה."
הספר כתוב נפלא, ויש לו כמה נושאים. זהו
סיפור על אהבה גדולה מהחיים, זהו סיפור על מטפסי הרים בתחילת המאה העשרים, וגם על
המלחמה האיומה ההיא, מלחמת העולם הראשונה, מתוארת בחיות ובאימה שלא נתקלתי בה
באופן כזה מעולם קודם לכן. זה סיפור על אדם שמחפש משמעות לחייו, על האפשרות להיתקל
באושר, ועל האפשרות להחמיץ אותו.
זה ספר של 528 עמודים, אבל הקריאה קלה
מאד ושוטפת, בשל האופן שבו נערך. הספר מורכב מפרקים קצרים, ומדלג לסירוגין בכל פרק
בין מסע החיפוש של טריסטן, לבין האירועים של תחילת המאה, כשאנו למדים להכיר את
אשלי ואימוג'ן. רק הסוף אכזב אותי קצת. בין כל הפרטים הרבים שנמסרים בספר – ואני
דווקא לא חושבת שהם מיותרים או מעיקים, להפך, ריבוי הפרטים בדיוק מעביר את המסר
שדיברתי עליו – אלו החיים שלנו, וגם, כמה נחמד תוך כדי קריאה בספר פרוזה, ללקט קצת
מידע על נושאים שונים שלא הכרנו. אבל אחרי כל זה, הסופר החסיר מידע על הפגישה שבין
טריסטן לאיזו אישה מסתורית המתגוררת במקום נידח. מי זו, מה דובר בפגישה זו? גם
אחרית דבר הייתה מיותרת לדעתי. עוד ממה שכבר ידענו וקראנו, במקום לנצל את המעמד של
הסופר-יודע-כל כדי לעדכן אותנו, עכשיו אחרי שנסתיים הספר, קצת על הדברים שטריסטן
לא הצליח לגלות, או מה קרה אחרי זה.
אבל למרות זאת, זהו ספר נפלא.
