פרנסוס על גלגלים

פרנסוס על גלגלים – כריסטופר מורלי

הוצאת זיקית, 195 עמ'

מה אפשר לומר על ספר שכולו הנאה צרופה? פשוט תקראו. אני קראתי אותו פעמיים ברצף, ואני די בטוחה שאמשיך ליהנות ממנו גם בקריאות נוספות.

על מה הספר? על חנות ספרים ניידת המתנהלת בתוך קרון בשם "פרנסוס", שבעליו מבקש למכור אותו לאחיה של הלן מקגיל, המספרת. כדי למנוע מאחיה לרכוש את הקרון ולצאת לעוד מסע במקום לעבוד בחווה, היא רוכשת את הקרון בעצמה, ומתוך גחמה היא יוצאת למסע בדרכים למכור ספרים, לראות בפעם הראשונה זריחות ושקיעות ולנשום את האוויר הצח. בעוד הקרון מתגלגל בין העיירות במערב האמריקאי, אנו חווים את מסעה של אישה לעצמאות ולשחרור מכבלי המעמד, מגבלות האחריות ונורמות ההתנהגות המצופות מאישה. הרפתקה שהתחילה כתעלול או כגחמה הפכה בשביל הלן מקגיל למהות החיים עצמם. והלוא זהו מסר כל כך פשוט וכל כך נכון. אם לא תצא מאזור הנוחות שלך, איך תגיע למקומות חדשים ולהבנות חדשות לגבי עצמך ולגבי יכולותיך?

בעיקר מעביר הספר את אהבת הספרים ואת הקשר בין ספרות טובה לבין איכות חיים. "מה זה ספר טוב?" שואלת הלן את עצמה, ומשיבה: "בספר טוב צריך להיות דבר-מה פשוט. וכמו חווה, עליו לצאת מאזור הצלע השלישית, ועליו להיות בעל לב פועם." שוב- כל כך פשוט, כל כך נכון. והספר הקטן והמקסים הזה, "פרנסוס על גלגלים", עונה על כל הקריטריונים והוא בהחלט ספר טוב, ממש.

בית הממתקים

בית הממתקים – קארין גרהרדסן

פן – ידיעות אחרונות – ספרי חמד, 333 עמ'

שורה של מקרי רצח אלימים בשוודיה, כל הקורבנות בני 44. בתחילה לא ברור שבכלל יש קשר בין האנשים האלו, אולם בהמשך מתברר שדרכיהם הצטלבו לפני שנים רבות, בגן הילדים ובבית הספר. תומס קרלסון, איש אפרורי, מריר ובודד מאד, איש שקוף, נתפס משוטט בקרבת בתיהם של חלק מהקרבנות. האם ההתעללויות שספג מחבריו לגן ולכיתה, וזיכרונות העבר שאינם מרפים ממנו, יכלו לגרום לו לצאת למסע נקמה במי שהרסו את חייו?

התמצית לעיל לא תקלקל לכם את הספר, ולא רק בגלל שדברים דומים כתובים בכריכה האחורית שלו, אלא בעיקר כיון שדי בתחילת הספר אנחנו לומדים את העובדות העיקריות הללו.

איך, אם כך, יתפתח ספר מתח, אם מתחילתו אנחנו יודעים (פחות או יותר) מה יתרחש בו, יודעים (פחות או יותר) מי הרוצח ולמה, ואפילו מסמפתים אותו? איפה המתח?

הו.

כאן בדיוק נכנסת לתמונה סופרת מעולה, קארין גרהרדסן, שכותבת מותחן פסיכולוגי משובח, לוקחת את מלוא תשומת הלב שלנו, מכניסה אותנו לתוך העולם הפנימי של כל אחת מהדמויות החשובות, וגם חלק מדמויות המשנה, לתוך החיים שלהם. אורח החיים של חוקרי המשטרה, של החשוד, נפרש בפנינו ולאט לאט מתגנבת לליבנו ההכרה שהעולם הרבה יותר מורכב ממה שחשבנו.

החיים השלווים, הבורגניים של בית ומשפחה, אור בחלונות ווילונות מתנפנפים, מעולם לא נראו מושכים יותר, קורצים יותר, מאשר בספר הזה. במיוחד מושכים הם את מי שחי חיים בודדים וגלמודים כל כך, שמביט בחלונות האלה בהשתוקקות מרה.

אבל, החיים האלה גם מסתירים – או עלולים להסתיר - עוולות, זוועות ורוע שאין לתאר.

לא זכור לי שקראתי ספר מתח כמו זה, שבו כל כך קל לחוש אמפתיה עם הרוצח, או לפחות חמלה מהסוג שמאפשר להבין מדוע הוא עושה מה שעושה, ואפילו לרצות שיספיק לעשות זאת.

במקביל לעלילה המרכזית, מתפתחת עלילת משנה שבה מעורבת אחת השוטרות בצוות החקירה. גם העלילה הזו מצליחה לרתק את תשומת לבנו.

הרוע הגדול מכל, אומרת גרהרדסן, היא האדישות. זו שבחסותה מתאפשרות ומתרחשות כל הזוועות האלה. קשה להבין, וקשה להשלים, עם המציאות של אדם שמחייך בנועם, ומסיט הצידה את מבטו כדי לא לראות את מה שלדעתו הוא לא בתחום אחריותו, ולהימנע מפעולה שתעצור את המעשים.

וכאן באה לביטוי עיקר גדולתו של הספר. במסווה של ספר מתח, שמצליח להיות מותח ומפתיע, כמעט עד סופו, כפי שספר מתח צריך להיות, מעבירה גרהרדסן הרהורים על מהות האנושיות, על האופן שבו מתעצב אופיו של אדם מגיל צעיר, איך הדברים שקורים לו מעצבים את החיים שיחיה. וגם, איך אדם יכול לשנות את מהלך חייו, לטובה או לרעה.

ספר נפלא. בהמשך הסדרה עוד שניים, "מלכודת כפולה" ו"אשמה ללא גבולות" והספר הרביעי בעבודה.   

איפה את, ברנדט

איפה את, ברנדט – מריה סמפל

פן – ספרי חמד – ידיעות אחרונות, 394 עמ'

ברנדט, אלגין ובתם בי מתגוררים בסיאטל, המקום שבו אין טעם לדבר על מזג האוויר, כל הזמן גשם. המקום שבו מתנהל מטה המחקר של מייקרוסופט. ברנדט היא אדריכלית, שבנתה שני בתים וזכתה בפרס יוקרתי, ובעקבות אירוע טראומטי הפסיקה לעבוד, אלגין עובד הייטק בכיר במטה של מייקרוסופט והמשפחה משתכנת במבנה נטוש שהיה בעבר בית ספר לבנות.

בתחילת הספר מתברר לנו שאמא של בי, ברנדט נעלמה יומיים לפני חג המולד, מסיבה לא ידועה.

הספר הוא אוסף של דברים שמספרת בי, על עצמה ומשפחתה, תכתובות של ברנדט עם העוזרת הוירטואלית שלה, ועם האדריכל שהכירה לפני עשרים שנה, תכתובות של שכנתה של ברנדט (אוייבת מרה שלה) עם חברתה הטובה העובדת במייקרוסופט עם אביה של בי, אלגין, וכן מכתבים ומסמכים של גורמים נוספים. רצף התכתובות ממחיז לנו את הימים האחרונים לפני היעלמה של ברנדט, חוזר אחורה ומבהיר לנו מה קרה לפני עשרים שנה, ומתקדם עם הניסיון לאתר את האם האובדת.

אם סיפור העלילה נשמע כמו מלודרמה, תשכחו מזה. זהו אחד הספרים המצחיקים והשנונים. סמפל כותבת בהומור מושחז, צולפת בבורגנות השלווה של סיאטל, ותוך כדי כך מעוררת מחשבה על האופן שבו אנו חיים היום.

סמפל משרטטת את הדמויות ביד קלה ובוטחת, ניכר שהיא מגיעה מעולם התסריטאות.

זו היא ברנדט:

 ""אני רוצה שתביני שלפעמים ממש קשה לי, " היא הניחה עלי את היד שלה. "מה קשה?" "הבנאליות של החיים," היא אמרה, "אבל למרות הכול אני אקח אותך לקוטב הדרומי."

זה הוא אלגין:

"אפשר להאשים את אלגי רק בדבר אחד, בכך שהוא הופך את החיים לדבר שנראה פשוט כל כך - תעשה מה שאתה אוהב." 

ובי היא בת החמש עשרה שכל אחד רוצה שתהיה חברה טובה שלו, תלמידה טובה, מצחיקה, לא שגרתית, קולית.

סיאטל מככבת בספר, הנופים, מזג האוויר, המסעדות, וכמו כן אנו מקבלים הצצה לחוויה של עבודה במייקרוסופט.

אז זה לא ספר מופת, אבל כייפי, מצחיק, ומעורר מחשבה.